,

החיים הם מסע של חיפוש הדרך

מוקדש באהבה לאורלי סילבינגר, אחותי, חברתי ושותפה לדרך

מהי הדרך הנכונה?

שוב ושוב אני שואלת את עצמי מה הדרך הנכונה, או האם יש דרך נכונה לחיות את חיינו. אני זוכרת את הרגע בו הבנתי כי אין שום דבר בעל משמעות, ואם כך הרי גם ההפך נכון – לכל דבר פוטנציאל להיות בעל משמעות אדירה. בעיקר אני זוכרת את העוצמה העצומה שחשתי בתוכי כשהבנתי שאני היא בעלת היכולת האדירה להקנות משמעות לדברים, או להפך – לפרוק אותם ממשמעותם. זו עוצמה בלתי רגילה, להחליט למה אני מייחסת חשיבות ומשמעות, וזה יכול להשתנות עם הזמן.

כל אחת ואחד מאיתנו יכול להיות שם, לרכוש לעצמו את ההבנה ואת היכולת והעוצמה האדירה הזו.

לתפיסתי המשמעות בחיים היא הדרך האישית בה כל אחד בוחר לפסוע את מסע חייו, היא קשורה ברצון וברוח החופשית של האדם.

אבל… הדרך והמשמעות אינן טעונות בשום מטען ערכי אוניברסלי. הן משוחררות מכל תיוג של נכון/לא נכון, טוב/רע, צודק/שגוי. ולכן עבור אישה אחת להקדיש את חייה לבעלי חיים היא משימה ראויה, אחרת תקדיש עצמה לילדיה, ושלישית לקריירה כעורכת דין מצליחה או אומנית וכך הלאה. כל אחת והבחירה האישית שלה.

אני ממליצה לכם לגלות ולפתח את העוצמה הזו ולבחור שוב ושוב למי ולמה אתם מעניקים את המתנה של המשמעות בחייכם.

אין סרגלים

לחיות חיים מלאי משמעות שבהם אנו שלמים עם עצמנו – אין לכך סרגלים או קריטריונים חיצוניים. אולי אפילו להפך… העולם יכול להעריך כסף, כוח, כבוד, ולמדוד אנשים באינסוף דרכים. מי שמקבל החלטות בחיים ובוחר את דרכו רק לפי “סרגלי” האחרים, קרי לפי הדברים להם הם מייחסים ערך ומשמעות, חי חיים עצובים, כי הוא אינו מעניק להם את המשמעות הפנימית והאישית שלו.

מה הם חיים ראויים?….

אני חושבת כי באנו לכאן בידים ריקות, ובידים ריקות נעזוב, מה שנותיר אחרינו בלכתנו הוא רק את הטוב והחסד שעשינו.

הדלאי למה אמר “הדת שלי היא טוב לב” ושבה את ליבי, בעקבות תהליך שעברתי החלטתי שאני כנראה יהודיה ובודהיסטית , ואגב זה לגמרי אפשרי כי הבודהיזם אינו מוגדר כדת אלא דרך חיים.

מה בין משמעות והדרך הנכונה לבין ניצוץ של גאונות

אם רוצים לבחור במסע של חיים מלאי משמעות, אני סבורה שלצורך כך החיים חייבים להיות מלאי תשוקה! ושחלק מהחיפוש הוא אחר תשוקות גבוהות יותר שיקנו משמעות לחיינו.

(אפתח עוד סוגרים ואוסיף שגאונות אינה נולד רק מ 10,000 שעות של נסיון, היא נולדת מאיתור מדויק של המרחב בין שיא התשוקה לשיא הכישרון…..אני קוראת לו נקודת החוללות הארכימדית, וזה לפי התיאוריה שלי גם לרוב האזור בו מתגלה גאונות.)

אני מציעה קודם כל לעצמי (אני כרגע בצומת אישית) וכך גם לכל אחת ואחד לבחור דרך שנמצאת על האזור בו מתקיים השילוב המקסימלי בין הכישרון הייחודי שלנו לבין התשוקה העניין והאהבה שלנו.

כיון שכל אדם שונה מרעהו, וכיוון שייעוד ושליחות הם דברים ההופכים את דרכנו למשמעותית לנו, הרי החיפוש אחרי הייעוד הוא החיפוש המדויק אחרי אזור החיתוך בין שתי שאלות: ‘מה המעולה שבי, הכישרון הייחודי לי שמיצג את המיטב שאני יודע לעשות?’ והשאלה ‘היכן תשוקתי, מה אני אוהב במיוחד?’

ולחפש כל הזמן מענה לשאלה השלישית והמדייקת – ‘איך החיבור ביניהם מגיע לידי ביטוי בהוויה ובעשייה שלי בעולם?’

שליחות או מטרה?

מסע נכון קשור באמונה ולא בידיעה, בדימיון ולא בעובדות, בהשראה ולא בביצוע משימה, בייעוד והגשמה עצמית ולא במטרות חיצוניות .

הדרך היחידה שאני מכירה לחיות נכון היא לבחור ולסלול וללכת בדרך שלנו, על פי ערכינו, אמונתנו וכישורינו. לחיות את הרצונות והתשוקות שלנו. זהו השחרור הפנימי האמיתי. זה יום העצמאות האמיתי של כל אחד מאיתנו.

ולסיכום לאו צה  דיבר על זה בדיוק בשני משפטים מופלאים – “לנוסע אמיתי אין תוכנית נסיעה ואין לו כוונה להגיע”. …. והוסיף ואמר ‘התכלית אינה המטרה, אלא הדרך’!

יום עצמאות שמח ודרך מבורכת לכולכם!

ד”ר מיכל חמו לוטם

נכתב ביום העצמאות ה 64 לישראל, 2012, ועודכן במאי 2014

לחלק א: החיים הם מסע

לחלק ב: החיים הם מסע של חיפוש

לחלק ג: החיים הם מסע של חיפוש דרך

לחלק ד:  החיים הם מסע של חיפוש הדרך הביתה

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *