,

החיים הם מסע

כששאלו אותי על הנסיעה למזרח ועל הטרק בנפאל לרוב השאלה הטיפוסית היא “איך היה”. אמרתי שהיה קשה וקל, מאושר ועצוב, עילאי ומתסכל, שהמסע היה מיני – קוסמוס של החיים. השומעים הופתעו – הם ציפו לתשובה חד מימדים כגון “מדהים ונפלא”, אבל החיים מורכבים יותר….

החיים הם מסע של חיפוש הדרך הביתה

לפני כמה שנים, בתקופה שהייתה לנו קשה במיוחד, (ולמי אין תקופות כאלה) באמצע הליכה ביער, פנה אלי צחי (בן זוגי שיחיה) ואמר לי: “את השותפה שלי במסע החיים. אני תמיד ארצה שתהיי לצידי, ולכן אני מציע שנערוך טקס חידוש נדרים”.

המצאנו טקס כזה, כל אחד כתב על חמישה פתקים חמש הבטחות שהוא מבטיח, ועל חמישה אחרים – חמישה דברים שהוא אוהב/ת בשני. הגשנו את הפתקים בטקס שערכנו, והרגע הזה נחרט לעד בזכרוני. צחי, הד”ר שיחיה, שותף למסע חיי. הטקס הזה היווה נקודת מפנה, יחסינו עלו שוב על דרך המלך.

המשפט של אהובי נכון, החיים הם אכן מסע. יש רגעים מקסימים, ויש קשים. יש אור וצל, שמחה ועצב, בהירות ובלבול.

תספורת ראשונה לפעוטה נעשית על גדות הגנגס בהרידואר – עיר ששמה “שער לקדושה”

 החיים הם מסע ולא יעד

אנו מורגלים להציב יעדים ומטרות, זה חשוב בניהול ובמנהיגות והובלת תהליכים. אבל חשוב לא פחות, וכנראה יותר, לדעת להרפות, לשחרר שליטה, לחיות את הרגע. זה ממש הפוך מהצבת יעדים. לכן הדרך חשובה יותר מהפסגות, למרות שהיא לא קיימת בלעדיהן. ואפרופו “להרפות” תחשבו כמה סימלי ולא מקרי שהמילה להרפות והמילה רפואה באות מאותו השורש, “רפא”.

במסעי ראיתי ארמון זהב שריפא את כאבי

המסע הוא אישי

אין שביל לאמת, אמר ג’ידו קרישנמורטי. כי הרי כל אחד והמסע שלו, וכיוון ש’חכמה הדרך מן ההולכים בה’, חשוב גם לשחרר שליטה לטובת הלא מתוכנן, הרי מה שצריך לקרות יקרה ממילא.

במסע להודו ונפאל הבנתי שאני במיקרו קוסמוס של החיים, רגעי התעלות ורגעי משבר, צחוק ודמע, ואנשים – הו כמה אנשים. חלקם פסעו עימי לאורך כל הטרק – למשל צחי, והמדריך שלנו, אמרית. חלקם באו לביקור של יום (מקביל לעשור) וחלקם להרף עין, ולכל אחד היה תפקיד. כך גם בחיים – אמנם יש פרקים, ואפילו ארוכים, בהם יש שותפים לדרך שהולכים עימנו, אך הם שותפים למסע שלנו, ואולי גם אנו שותפים למסעם, אך המסעות שונים, ואישיים לחלוטין.

מסע פנימי וחיצוני – אפשר גם מהכורסא

יש העושים את המסע מכורסת הסופר, ויש היוצאים לכבוש עולמות. יש שמסעם מכוון יותר החוצה, ויש המכוונים פנימה. יש שמודעים למסע, ויש שאינם. המסע הוא פנימי וחיצוני. יש קשר בין שני המסעות. המסע פנימה הוא התכלית, המסע החיצוני הוא האמצעי לזה הפנימי, אבל גם ההפך הוא הנכון – משמעות אמיתית יכולה לתת טעם לחיים הקשים ביותר. הבעיה היא שרוב האנשים עימם שוחחתי חושבים שרק המסע החיצוני הוא התכלית ומחמיצים את ההזדמנות להכיר את עצמם, לגדול ולצמוח.

למסע טוב נדרשת ערנות וכמובן עינים פקוחות לרווחה – פנימה והחוצה. ידע מוקדם דווקא איננו תנאי למסע. גם לא החכמה והבינה, קרל פופר כבר אמר בצורה נפלאה ש’הידע הוא סופי, אי הידיעה שהיא אינסופית’ תלמיד טוב יהנה הרבה יותר מן המסע.

בשבח האיטיות

לפני זמן הבנתי את אחד מתפקידיו של הד”ר שיחיה עבורי – להאט אותי, אני תמיד מהירה וממהרת. ובמסע החיים חשוב להאט ולהעצר אל מנת להנות מן הייחודיות של כל רגע.

ומה פתאום אנוכי מדברת בשבח האיטיות? כי כל רגע של ערנות הוא מתנה, ואנו לרוב לא ערים במלוא חושינו.

מסע התגליות האמיתי אינו למצוא נוף חדש אלא להיות בעל עיניים חדשות

מרסל פרוסט

האיטיות חשובה כיון שהיא מקנה לנו עינים חדשות, כך אפשר לצאת למסעות מבלי לזוז מהכורסה. אם מצליחים לשלב בין המסע הפנימי לזה החיצוני נהנים מאינסוף רגעים, וכל יום שאנו ערים מספק את מתנותיו. כל רגע – ייחודי ובר חלוף. אם לא נאט ולא נעצור לפרקים – כיצד נקבל את המתנות הללו? עלינו לעצור לפרקים, לפגוש את עצמנו ואת העולם, בכל בפעם בעיניים חדשות.

מפציע רק אותו היום שאנו ערים לו

הנרי דיוויד תורו

איתכם ובשבילכן

ד”ר מיכל חמו לוטם

דצמבר 2013

 

לחלק א: החיים הם מסע

לחלק ב: החיים הם מסע של חיפוש

לחלק ג: החיים הם מסע של חיפוש דרך

לחלק ד:  החיים הם מסע של חיפוש הדרך הביתה

1 תגובה
  1. ד"ר דורית ניצן
    ד"ר דורית ניצן says:

    הי מיכל, כל כך נהנית לקרוא שוב ושוב. נהנית להצטרף למסע שלך-שלכם וללמוד.

    הגב

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *