חרטה – על מה אנשים גוססים מתחרטים

ביום כיפור מבקשים סליחה, וסולחים. הרגש הכי חזק סביב סליחה הוא חרטה, ולכבוד יום הכיפור התמקדתי בסוגיית החרטה, בלי טכנולוגיות – כי טרם פיתחו טכנולוגיה שמוחקת חרטה… אפשר רק לנסות לחיות נכון.

אפשר ללמוד הרבה מהדברים שעליהם אנשים מתחרטים, אבל לא חרטות רגילות, אלא חרטות קיומיות. ומתי אנשים רואים את חייהם הכי בבהירות? כשהם מרגישים שנגמר הזמן בשעון החול שלהם. כשהם קשישים, ויותר מזה – גוססים. ברוני וור היא אחות אוסטרלית ששנים מטפלת בחולים סופניים בשבועות האחרונים של חייהם. היא ערכה מחקר שגילה שעל סף מותם אנשים מצליחים להתבונן אחורה על חייהם בצלילות רבה, וניתן ללמוד הרבה מהתובנות שלהם. היא שאלה את מטופליה הגוססים על מה הם מתחרטים או מה היו עושים אחרת – לו הייתה ניתנת להם ההזדמנות.

שני סוגי חרטה – על דברים שעשינו ועדיף שלא היינו עושים, ולהפך – על דברים שלא עשינו וראוי היה לפעול. המחקר של ברוני וור התמקד בשאלה “על מה אנשים גוססים מתחרטים“, והיא מצאה שגוססים מתחרטים על 5 דברים מרכזיים, משני הסוגים: שלא היו נאמנים לעצמם, שלא ביטאו את הרגשות שלהם, שעבדו קשה מידי, שלא נשארו בקשר עם חבריהם, ושלא נתנו לעצמם להיות מאושרים.

הזמן חולף כהרף עין

חשבתי על מה אני מתחרטת בשנים האחרונות, הבנתי שזה על זה שלא ביליתי מספיק זמן עם ילדי. הם גדלו כל כך מהר, אם הייתי מבינה – אולי הייתי עובדת פחות ונמצאת בבית יותר. הבנתי שזו גם קריאה עבורי לעתיד – אבי אומר כי 83 השנים שלו עברו כהרף עין, אז ני מקשיבה לו…. ורואה בזה הזמנה לחיות יותר נכון, להיות יותר מדויקת, יותר נוכחת בהווה ופחות בעבר ובעתיד. הכרת המוות הממתין יכולה להיות מתנה שתביא אותנו לחיים ערים יותר ומדויקים יותר. לא צריך להגיע לסוף – אפשר לשנות כבר היום.

אני מכירה את העבודה של וור וכתבתי את הפוסט עוד בשנת 2014, ולא פרסמתי אותו מעולם. עכשיו שמתי לב שבשלוש השנים שחלפו המבט שלי השתנה, וור עזרה לי לשנות את סדרי העדיפויות שלי, לדוגמה:

  1. התחלתי לחשוב אחרת על החברויות שלי – ולהשקיע יותר זמן בחברותי האהובות. למה לחכות?
  2. אני והד”ר יחיה התחלנו לרכז רשימת 100 דברים שאנו רוצים לעשות בשלוש השנים הבאות, לו ידענו שהן האחרונות בחיינו. דברים קטנים וגדולים, ו…התחלנו לישם.

ועל מה באמת אנשים גוססים מתחרטים?

א. הלוואי והיה לי את האומץ להיות נאמן לעצמי, ולא לציפיות של אחרים ממני

וור מצאה כי זו “החרטה הנפוצה ביותר. כשאנשים מבינים שחייהם עומדים להסתיים קל להם לראות כמה חלומות הם לא מימשו. רובם לא חתרו להגשים אפילו חצי מהחלומות שלהם”.

עלינו לחתור לחיות את חיינו, למצוא בדיוק את המקומות בהם אנו מצויים בהרמוניה בין הפנים לבין החוץ שלנו. לחיות ב”נקודת החוללות הארכימדית“, נקודה בה התשוקה נפגשת עם הכישרון הייחודי, בה התכלית הפנימית פוגשת את התכלית החיצונית. גנדי אמר על זה משפט נפלא: “אושר מתרחש כאשר מה שאתה חושב, מה שאתה רואה ומה שאתה, מתאחדים בהרמוניה”. זוהי פשוט הנקודה בה המהות הפנימית נפגשת ומתמזגת בצורה מושלמת עם העשייה החיצונית.

ב. הלוואי והיה לי את האומץ לבטא את הרגשות שלי

וור אומרת ש”אנשים רבים הדחיקו את הרגשות שלהם בשביל לחיות בשלום עם אחרים. כתוצאה מכך, הם נאלצו להתפשר על חיים בינוניים ולא זכו להיות כל מה שהם יכלו להיות. הרבה מהם חלו כתוצאה מהמרירות והטינה שהם פיתחו בשל כך”. בעיני האתגר הוא להתמקד בהווה, ופחות בעבר או בעתיד. לחיות תוך הקשבה עמוקה לעצמנו למחשבותינו ולרגשותינו, הסתכלות לא שיפוטית על המציאות (כאן ועכשיו) וקבלה שלה. לחוש את התחושות והרגשות שלנו, אהבה, קנאה, כעס, תשוקה, עצבות וסבל, לתת לעצמנו להרגיש אותן ולקבלן ללא התנגדות. מי שיודע להקשיב קשב מכבד לעצמו – ידע גם להקשיב כך לאחרים, וודאי לבטא את רגשותיו.

ג. הלוואי ולא הייתי עובד כל כך קשה

“האמירה הזו הגיעה מכל אחד מהגברים בהם טיפלתי. הם פספסו את הנעורים של הילדים שלהם ואת זמן האיכות עם בת הזוג, והתחרטו שבזבזו כל כך הרבה מחייהם על פרנסה וקריירה” אומרת וור.

חשבתי כמה זה מובן מאליו, וכמה אנן מתקשים לישם את זה. אליסה בארץ הפלאות אמרה על זה “כל יום אני נותנת לעצמי עצות טובות, חבל רק שאין אני מקשיבה להן”….

ד. הלוואי והייתי נשאר בקשר עם החברים שלי

“רבים לא הבינו את היתרונות של שמירה על קשר עם חברים ותיקים עד לשבועות האחרונים של חייהם, ואז לא תמיד יכלו לחדש את הקשרים הללו. … כולם מתגעגעים לחברים שלהם כשהם עומדים למות” מצאה וור. המשמעות היא לבלות היום יותר עם אהובי, משפחתי חברי הקרובים. חרטה דומה בעיני מאד לחרטה על ריבוי עבודה. לפי אינסוף מחקרים, ומנסיון אישי, הנוסחה של פחות עבודה ויותר זמן עם אהובים תעשה לרוב האנשים רק טוב…

ה. הלוואי והייתי נותנת לעצמי להיות מאושרת יותר

“הופתעתי ממספר האנשים שציינו את החרטה הזו. הרבה מהם לא הבינו עד מותם שאושר הוא בחירה. הם היו תקועים בהרגלים ישנים …. כשלמעשה בתוך תוכם הם רצו לצחוק מהלב ולהכניס לחייהם קצת רוח שטות. הדבר הזה השפיע על מצבם הנפשי, וגם הבריאותי”. דברי וור – כך ראו וקדשו. כי האושר היא בחירה, ובריאה. אינסוף מילים נכתבו אל זה כבר…

איתכם ובשבילכם לכתיבה וחתימה טובה,

ד”ר מיכל חמו לוטם

עדכון אחרון – ספטמבר 2017

למיטיבי קרוא:

תחושות ורגשות – רשימה והגדרות

על אופטימיות חלק א

האם אתם אנשים אופטימיים? חלק ב

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *