, ,

למה לתקן דברים?

מוקדש בתודה לכל המעצבות היוצרות והבלוגריסטיות מהן אני שואבת השראה עיצובית.

בזמן האחרון חיפשתי אחרי סנדלר, שאלתי את אנשי קהילת מתן והופניתי לבוטיק סנדלרים בקניון ערים. נכנסתי לחנות המצוחצחת בקניון ומיד נרתעתי – לא היה שם את הריח הנכון של עמל וסנדלריה, לא את העיצוב הנכון, והסיבה היתה פשוטה וברורה – לא היו שם בעלי מקצוע אלא מתווכים ששלחו את החפצים לבעלי מקצוע מחוץ לקניון, וגם גבו סכומי עתק (צריכים לשלם שכר דירה גבוה לקניון, וגם לגזור קופון של תיווך….)

בסוף יגעתי וגיליתי את מה שחיפשתי – בסמטה קטנה מחופת עצים ברחוב קטן בכפר סבא שוכנת סנדלריה עם הריח הנכון, של עורות ודבקים, שבה מתקנים תיקים ונעלים, ושני בעלי מקצוע שעובדים בידים.

מצאתי עצמי נוסעת לשם שוב ושוב – עם נעלים שדרשו סוליה, עם תיק וינטאג’ שרצועתו נקרעה. ותמהתי לעצמי – למה לתקן דברים?

תיקנתי תיק וינטג' מקסים שרצועתו התפרקה

תיקנתי תיק וינטג’ מקסים שרצועתו התפרקה

בגלל איכות הסביבה?

לפני שנה הייתי מנופפת בסיסמאות איכות הסביבה.

שגיתי.

זה לא הטיעון המרכזי, הרי אף אחד לא חישב את העלויות הסביבתיות של הדלק שאני פולטת בדרכי לשם, ואת העלויות הסביבתיות של הזיהום של הרכב. נכון – זה מצמצם קניות, ובכל שנה נזרקים 100 מיליארד טון בגדים (ואותו הסכום ב$) שיוצרו ולא נרכשו ולא נלבשו מעולם, אבל החישוב הסביבתי האמיתי כה מורכב – שברור לי פתאום שזו לא סיבה מספקת.

לא – הסיבה המרכזית לתקן דברים אינה בגלל איכות הסביבה!

 

בגלל הכיס.

הטיעון השני שעלה לי הוא החיסכון בעלויות המשפחתיות – כל שמלה שנלקחת לתופרת לקיצור, להחלפת אימרה או תוספת כיס מגוון, חוסכת קניית שמלה חדשה, וממון רב. אבל שוב – מעולם לא חישבתי למשוואה את עלות הדלק שלא לדבר על שעת עבודה שלי. החישוב הכלכלי קיים – אבל גם כאן – אינו מרכזי.

 

אצל התופרת הפכתי חולצה אהובה לשמלה - בגד חדש ומשמעות שנובעת מעצם היצירה

אצל התופרת הפכתי חולצה אהובה לשמלה – בגד חדש ומשמעות שנובעת מעצם היצירה

הסיבה לתקן דברים נובעת ממשמעות!

בתרבות הצריכה האינסופית שבה אנו חיים, מוקפים חפצים למשל אינסוף זוגות נעלים כביטוי לתשוקה, פריטי לבוש, אוספים – לעיתים אנחנו מאבדים את היחס והמשמעות של החפצים. עצם הטירחה ההליכה והתיקון – גורמים לנו ליחס משמעות מחודשת לחפצים שמשרתים אותנו, ולהקנות להם ערך סוביקטיבי.

הרי אין לשום חפץ ערך אוביקטיבי – נעלי מנולו בלניק שקרי ברדשואו מסקס והעיר הגדולה תשלם עליהם 500$ יהיו בעיני רופאת טיפול נמרץ עונש קשה – והיא לא תרצה ללבוש אותם בעד שום שבעולם, לפחות לא בעבודתה.

ערך הוא תמיד סוביקטיבי, בכוחנו ליחס ערך לדברים, חפצים, פעולות וגם לפרוק אותם ממשמעות.

לנסיך הקטן היתה רק שושנה אחת לטפל בה, זו הסיבה שהוא יחס לה כה הרבה ערך. כשפגש במסעו גן מלא שושנים – לא הפסיק להתגעגע אל שושנתו המיוחדת והגנדרנית או לאהוב אותה.

לכו על מיעוט חפצים – אבל אהובים, וטפלו בהם – כך תקנו להם ערך ומשמעות סוביקטיביים (ראו – אני נותן משמע אני קיים) .

שווה לתקן דברים גם כדי להאט להתחבר לאנשים ולקהילה!

ההתעכבות על תיקון דברים דורשת זמן ותשומת לב ומחשבה. מעבר לערך שזה יוצר הדבר גורם לנו להאט. והיכולת להאט ולעשות רק דבר אחד במקביל היא מקור אמיתי לאושר ומשמעות – ראו באתר הנפלא בעברית של עמית נויפלד על תנועת ההאטה.

שמתי לב שלתקן חפצים זו גם דרך להכיר אנשים מיוחדים, שלא יוצא לי להכיר בכל יום, להתחבר בצורות אחרות לקהילה, ולהשאיר את הכסף בידי האנשים סביבי ולא בידי תאגידי ענק. למשל התופרת קשת היום שלי בהרצליה.

הקיצר לתקן דברים זה להאט, ליחס להם משמעות, להתחבר לאנשים ולקהילה, וזו עוד דרך לעשות טוב לעולם מחד ולעצמנו ובריאותנו הנפשית מאידך – כשהשנים מצויים בהלימה מלאה.

אצל הסנדלר הנעלים האהובות קיבלו עוד סיבוב חיים - ואני שמחה שכספי הלך לאדם שבאמת נזקק

אצל הסנדלר הנעלים האהובות קיבלו עוד סיבוב חיים – ואני שמחה שכספי הלך לאדם שבאמת נזקק

__

שלכם ובשבילכם,

ד”ר מיכל חמו לוטם

אוגוסט 2015

__

לכתובת סנדלר ברחוב רוטשילד בכפר סבא

לשלמאי הסנדלר שמתקן הכל בהוד השרון

5 עצות איך לחזק עסקים קטנים ומקומיים

 

4 תגובות
  1. כרינה ובר
    כרינה ובר says:

    בחמש השנים האחרונות, אני עושה תהליך של ניקוי ופינוי של כל החפצים שאין לי בהם צורך. אני נדהמת כל פעם מחדש מכמות הדברים המיותרים. בכל אפיזודת פינוי כזאת, אני שמה לב שיש פריטים שממש קל לי לפנות ויש כאלה שקשה יותר- אלו הם הפריטים שיש להם ערך מסויים עבורי.
    עבודת פינוי טובה, היא לא רק לפנות את מה שצריך, אלא גם לתקן את מה שלא עובד. זה מסר של אכפתיות עבורי ועבור ביתי.
    כשקראתי את הפוסט שלך, חשבתי על סיבה נוספת. יש מקצועות שפשוט נעלמים מהעולם- סנדלרים, חייטים, רפדים וכו’. כאני מתעקשת על תיקון של דברים ישנים, אני גם שומרת על מסורת של מקצועות שחשוב שישארו פה איתנו.
    פוסט נפלא!

    הגב
    • ד"ר מיכל חמו לוטם
      ד"ר מיכל חמו לוטם says:

      מרתק כרינה, אני בדיוק עובדת על פוסט על לשחרר חפצים…
      ואהבתי את התובנה שזה שומר על מיומנויות ומלאכות של פעם.
      אגב מה את מוצאת קורה לנו כשאנו משחררים דברים?

      הגב

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *