,

מולטי-טאסקינג פוגע בחשיבה, ב IQ ובבריאות, מה עושים?

מולטי-טאסקינג פוגע בחשיבה, בריכוז,ב IQ ובבריאות. ויש אפילו עדויות לשינוי בצפיפות החומר האפור באזור ה- Anterior Cingulate Cortex בעקבות ריבוי משימות. מחקר אחר שנעשה הראה שריבוי משימות גורם לירידה במנת המשכל של 10 עד 15 נקודות IQ, ומחקרים אחרים מצאו שהחזרה למצב של ריכוז בעקבות הסחת דעת אורכת בין 20-15 דקות. לא ניתן להפסיק לחלוטין את ריבוי המשימות (למרות שהוא לא באמת קיים, כשעוברים בין משימות בעצם מעבירים את הקשב במהירות מפעולה אחת לאחרת, Task Switching) אולם אפשר לשמור על המוח קצת יותר, להבין מה זה עושה, ומי בסיכון, ואיך להחזיר לעצמנו קצת שליטה. ויש 5 סיבות טובות (לפחות) לעשות זאת.

מי בסיכון?

סקירה שערך האיגוד האמריקאי לפסיכולוגיה בנושא מלטי-טאסקינג מראה 4 סוגי תכונות אישיות השמות אתכם בסיכון להרבות בזפזפת:

  1. ממוקדי תגמול: אנשים המחפשים תגמולים רבים
  2. מחפשי Sensation – אנשים הצריכים גרוי מתמיד, ונהנים מהריגוש שבמעבר למשימות חדשות
  3. אנשים עם קושי במיקוד: שמתקשים לשבת על ה…, להתרכז, ולהשתקע בעשייה. מוסחים מכל סמס, וכל התראה בפייסבוק מכניסה אותם מחדש לתוך הרשת החברתית
  4. אנשים שחושבים (בטעות, כן כן, בטעות) שהם כלולים ב 2% שכן מסתדרים עם מולטי-טאסקינג

 אותה סקירה מציינת 3 סוגים של ריבוי משימות:

  1. ביצוע שתי משימות באופן סימולטני: למשל נהיגה ברכב ומענה על הודעה, או מענה על מייל בזמן הרצאה.
  2. זפזופ בין משימות בלי להשלים את המשימה: לדוגמה היינו באמצע קריאת מאמר, תכנות או עבודה מרוכזת, ומשהו קטע אותנו ומנע מאיתנו להשלים את המשימה. פתיחה של הודעות אי-מייל או ווטסאפ מיד כשהן מגיעות אלינו משולה לריצה לסופר בכל פעם שחסר מצרך, רק המחיר פחות נראה לעין – והרבה יותר יקר. כשרצים לסופר משלמים בכסף, דלק וזמן, ואילו כשדעתנו מוסחת אנחנו משלמים בתשומת לב ושכל. המחקר מראה כי אנו מאבדים כ-40% מהפרודוקטיביות שלנו. זה מצטבר לכ 16 שעות עבודה והספק בשבוע, לא חבל?
  3. ביצוע שתי משימות עוקבות במהירות, זה לא נראה כרב משימתיות, אולם המוח שלנו זקוק לזמן כשהוא משנה הילוך או עובר ממשימה למשימה.

כל שלושת הסוגים יוצרים עומס מנטלי, ופוגעים באפקטיביות שלנו.

הפלטפורמות הדיגיטליות ממכרות אותנו בכמה דרכים מנוולות:

המולטיטאסקנג מקורו בעידן הדיגיטלי, שנהפך להסחת דעת מתמדת עקב הקרב האכזר על תשומת הלב שלנו. המרחב הדיגיטלי מעוצב כדי לספק את צרכינו הפסיכולוגיים (החיתיים) במהירות: עם הפלטפורמות הדיגיטליות המספקות את האשליה שאנו שולטים בהן, אך משתמשות באשליה זו כדי לשלוט בזמן שלנו. מתכנני הפלטפורמות עושים הכל כדי למכר אותנו, תוך שימוש בחולשות האנושיות הכי בסיסיות:

  • הנטייה להתמכר לחיזוקים אקראיים.
  • שימוש בצורך האנושי של בני האדם באישור חברתי;
  • שימוש בנטייה להדדיות חברתית – החזרת טובה בטובה;
  • התבססות על הצורך שלנו לבחור חלופה מתוך תפריט האפשרויות המוצע לנו (ולהתעלם מהחלופות שלא מוצעות לנו);
  • תפעול מחוכם של תכונות ה- FOMO שלנו: Fear Of Missing Out, הפחד מלפספס משהו חשוב.

חשוב להבין שהמרחב הדיגיטלי ממציא את עצמו בקצב שלא מאפשר לנו להבין את השפעתו עלינו – על המוח האנושי. ההצפה הדיגיטלית והעולם הממהר גרמו לפריחת תחום ה- Mindfulness:  ערנות ומודעות מכוונת ולא שיפוטית למה שקורה ברגע הזה, תגובת הנגד שלנו לעודף גירויים. מאותה סיבה צומחת תנועת ההאטה הממליצה להאט בכל תחום. אחת ההמלצות העיקריות היא לעשות רק דבר אחד בכל רגע נתון, והתוצאות מובטחות – ברמת איכות הביצוע ואיכות החיים.

לחשוב לאט לחשוב מהר

הפסיכולוג הישראלי-אמריקאי דניאל כהנמן שבשנת 2002 זכה בפרס נובל לכלכלה על עבודתו פורצת הדרך שהניחה את הבסיס לכלכלה התנהגותית. הכלכלה ההתנהגותית מראה שמרבית ההחלטות הכלכליות, ההישגים ואף הכשלונות הפיננסיים נובעים מרבדים בפסיכולוגיה האנושים וטעויות דומות בשיקול הדעת. כהנמן זיהה שתי מערכות חשיבה: הראשונה היא מהירה, חצי אוטומטית, וקולטת אינספור גירויים ומתרחשת במקביל. המערכת השנייה היא אטית, ממש בקצב הדיבור, תהליכית, חד ערוצית ומעמיקה.

כהנמן גילה שההחלטות הנלקחות על בסיס המערכת הראשונה אמנם חסכוניות ומהירות, אך הן נסמכות על ידע אוטומטי, ויותר מוטות רגשית. רוב ההחלטות שמקבלים אנשים בחיי היומיום שלהם נעשות על בסיס מערכת זו, והן מספקות. אולם חשוב לתת לאנשים זמן לעבודה עצמית שקטה ומרוכזת, וללמד אותם להימנע מהסחות דעת כדי שיוכלו לזכות בריכוז שנדרש לחשיבה במערכת השנייה. הסיבה להיווצרות מערכות אלה, היא שהמוח הוא זללן אנרגיה רציני, הוא שוקל רק כ-2% ממשקל הגוף אולם צורך כ-25% מהאנרגיה. חשיבה 1 חוסכת אנרגיה. הצורך לפנות זמן ושקט לחשיבה המעמיקה, רק גובר בגלל עודף הגירויים של העולם הממהר. המוח שלנו מעדיף הרבה יותר להפעיל תגובות אוטומטיות מאשר לגייס את האנרגיה הכרוכה בחשיבה אטית ומעמיקה.

מחיר הסחות הדעת

בעולם הרפואה אבחנו את הבעיה עוד לפני העידן הדיגיטלי, כשמחקרים מצאו שעודף הצפצופים מההתראות של מכשירי המוניטור של מטופלים קשים ביחידות טיפול נמרץ גרם לצוותים הרפואיים מה שכונה “עייפות ההתראות” (Alert Fatigue ), עד לסיכון בהחמצת התראות חיוניות. מפתחי טכנולוגיות בעולם הרפואה החלו לחפש דרכים לצמצם את כמות ההתראות שאליהן נחשף הצוות הרפואי – רק לקריטיות ביותר.

היום כולנו מצויים במין עייפות התראות. עוד ועוד מחקרים מצביעים על חוסר היכולת להגיע להתקדמות משמעותית בגלל שטף ההסחות הבלתי פוסק של חיי העבודה המודרניים. בתוך ים הגירויים הזה רב משימתיות (Multitasking – מושג השאול מעולם המחשבים) נהפכה לדרישת סף. מי לא ירצה לעסוק בניהול כמה משימות בבת אחת? אך זוהי פיקציה – המוח אנושי אינו מחשב, ואינו בנוי לרב משימתיות. נכון אנו לומדים לעשות זפזופ בתשומת הלב, אך משלמים בבריאות:

  • זה מעייף
  • זה מגביר סטרס ולחץ
  • זה מונע נוכחות בכאן ועכשיו, ולכן מפחית מחווית הזרימה שהיא הבסיס לתחושת האושר.
  • זה פוגע ביכולת לקדם מטרות

הטכנולוגיה מייצרת “הגברה” ליכולות האנושיות הקוגניטיביות, בדיוק כמו שהמכשירים שהמין האנושי בנה אלפי שנים הגבירו את היכולות הפיסיות שלו. אך המחיר הוא בריאות, ופגיעה בתפקוד, בשכל ובהישגים.

ממש כך, בשכל! מחקר שפורסם בשנת 2015 ב- International Journal of Human-Computer Studies מצאו חוקרים מאוניברסיטת לונדון שריבוי משימות גורם לירידה במנת המשכל, שהופכת דומה לזו של אדם שלא ישן לילה שלם. חלק מהנבדקים הדגימו ירידה של 10 עד 15 נקודות IQ!

החזרה למצב של ריכוז בעקבות הסחת דעת אורכת בין 20-15 דקות – המון זמן.

מחשבים אכן מסוגלים להקצות זיכרון עבודה לכמה משימות נפרדות. המוח האנושי טרם חובר למחשב, ויש לו זיכרון עבודה מצומצם המספיק להתמקדות רק בפעולה אחת. לכן ברגע שאנחנו עונים לווטסאפ, הקשב שלנו לא ממשיך לקלוט את השיחה בישיבת הצוות ולתרום לה.

מתברר שאנשים שעובדים בטור מספיקים יותר מ–50% מאשר אנשים שעובדים במקביל. כלל אצבע נוסף הוא שמולטי טאסקינג פוגע בפרודוקטיביות, מחקרים שונים מראים שהוא מוריד אותה ב- 40% ועד 60%!. זה קורה על פני ימים ושבועות. כבר נמצא מי שחישב שבשנת  2008 שהמשק האמריקאי הפסיד 650 מיליארד דולר מאובדן פריון שנגרם מרב משימתיות.

האנרגיה המנטלית והקוגניטיבית שהמוח דורש לצורך מעבר בין משימות מאטה אותנו באופן ניכר. המחיר אמנם משתנה בהתאם לסוג ההפרעה והפעילות המופרעת, אך הוא מצטבר לכדי ירידה דרמטית בתפוקה.

הפגיעה היא לא רק כמותית אלא גם איכותית. ניסויים מדגימים שריבוי משימות פוגע ביכולת להבדיל בין עיקר לטפל, פוגע ביכולת להתעלם ממידע לא רלוונטי, מייצר אי דיוקים וטעויות ופוגע קשות ביכולת לזכור לטווח ארוך את התוכן של הפעולות שהתבצעו במקביל.

מה עושים? סביבת עבודה שקטה

אי אפשר להכחיד את הבעיה, אבל אפשר לצמצם אותה, ולהחזיר שליטה. אם תקשיבו ותתרכזו הרי תשמעו שהמוח שלכם צועק גוועלד!

כיוון שכל הסחת דעת מריכוז דורשת כ-15 דקות לחזרה לריכוז עמוק וחשיבה שתיים, האתגר הוא לחצוב זמן עבודה שקט לקידום המשימות הדורשות ריכוז עמוק. חפשו מה מתאים לכם, למשל:

א. סגירת המכשיר או הרחקתו, ודאי כשאנו במשימה הדורשת ריכוז ו”כוח מוח” כשקטיעת הריכוז עולה לנו יותר

  • שלט על הדלת/שולחן/מענה אוטומטי למייל שאומר “אני מרוכז/ת. לא להפריע”
  • קביעת זמן מוקצב למיילים והודעות
  • מודל של 10 דקות להודעות ורשתות חברתיות בסוף כל שעה של עבודה, קצת כמו ההפסקות בתום שיעור בבית הספר. זה הזמן גם לזוז ולחלץ איברים.

ב. כשאנו לא מרוכזים – לקחת זמן לעבודה חוזרת או טכנית, או לסגירת רצף משימות העולם מהמסכים.

ג. לחתור לתנועה ופעילות נטולת סלולרי

ד. לנחושים במיוחד: לצמצם הזמן בפלטפורמות הדיגיטליות ובהתנתקות ממסכים. היזם הסדרתי אילון מאסק התנתק מהפייסבוק ומהאינסטגרם, וכך עושים רבים שמבינים מה הן עושות לנו.

אני מפנה לעצמי זמן שקט בכל יום לחשיבה מעמיקה. הרבה פעמים הרעיונות הטובים ביותר עולים לי כשאני שוחה, הולכת, ואפילו מבשלת או שוטפת כלים (עם ידיים רטובות הרי אי אפשר לסמס). לא במקרה אנשים אומרים שהרעיונות הטובים ביותר שלהם באים להם בשירותים, במקלחת בהליכה או… בחלום.

 אתכם ובשבילכם

ד”ר מיכל חמו לוטם

אוגוסט 2018

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *