, ,

יום הולדת 50: שיעור על המילה קבלה

וגם איך הצלחתי לפדח לעצמי את האירוע המרכזי בחגיגת יום ההולדת 50 ולהוציא מזה עוד מתנה…

 לקח לי כמה ימים לעכל את הפדיחה ולקבל את העובדה שהערב היה מורכב. החלטתי שהמילה ‘קבלה’ תלווה אותי הרבה שנים אחריו, כשיעור מרכזי.

כבר כשהנשים המשמעותיות יצאו מהאירוע, לקראת אחת בלילה, ונותרתי לבדי עם הררי הסלטים והכיבודים, הרגשתי תחושת חמיצות בבטן. היא לוותה אומנם בתחושות נוספות. עייפות, רעב (כל היום בישלתי וטרחתי ובאירוע לא אכלתי), התרגשות מהאירוע המורכב ומקריאת הברכות המרגשות ועוד. אבל חמיצות היתה שם, ודאי וודאי.

‘בניגוד לאופייך את פשוט רואה את החלק הריק של הכוס’ אמר לי הדוקטור שיחיה, כשגלגלתי בפיניו את מהלך האירועים. אבל לאחר שהקשיב שוב הוסיף ואמר “אוי ואבוי, זה נשמע בדיוק כמו האירועים שאת לא סובלת, מייגע, מלא מילים עליך, משעמם”.

וכשחברה טובה אמרה לי למחרת “מיגע, אבל שימי זאת מאחריך” ושניה הוסיפה “זו אשמה של המנחה” ושלישית “כולן רצו לדבר, אי אפשר היה לחסום אותן” ורביעית פירשנה “זה בגלל החברה המשוגעת שלך מהאוניברסיטה שלא הפסיקה לדבר” הבנתי את גודל הברוך.

השיא היה המשפט הבא “זה היה כמו להיות בשבעה שלך, זה בדיוק מה שאמרתי לבעלי על יום ההולדת החמישים הזה. אני ממש לא התכוונתי לומר לך זאת, אבל כיוון שסיפרת לי אז….”.

הבנתי שאני חייבת לכתוב ולהודות לכל מי שהיתה, ובעיקר אני חייבת לעצמי להבין מה כן היה שם, ומה קיבלתי מהאירוע.

 

השקנו את דף הפייסבוק החדש שלי

השקנו את דף הפייסבוק החדש שלי

איך רציתי לחגוג?

  1. רציתי לחגוג עם נשים משמעותיות –  V
  2. רציתי אוכל טוב ואווירה טובה – V
  3. רציתי משהו מקורי ומשמעותי – בזזזזזז (דמיינו את הקול של הנופחים למטה בלעוף על המיליון)
  4. רציתי שתהיה אווירה משוחררת – V
  5. רציתי לפתוח פרק המשך עם חלק מהנשים שהיו שם – V

רק קריטריון 1 מתוך 5 קיבל בזזזזזזז ואילו 4 קיבלו V,

 

אז מה בכל זאת היה שם?

בחלק השני, אחרי שחצי ומעלה מהנשים עזבו (כמה זמן אפשר לשמוע שירי הלל לבעלת השמחה….) היה חלק קצת יותר משמעותי. והכי משמעותי היה המעגל בסוף, בו כל אחת שלחה לי איחול בן מילה אחת לעתיד.

היו שם מילים כמו שלווה, הרמוניה, אור, ואז המנחה שאלה אותי מה אני מאחלת לעצמי. איחלתי במילה אחת – ‘קבלה’.

השיעור על המילה קבלה

במילה הזו איחלתי לעצמי ללמוד לקבל, כי לתת אני יודעת מצוין, אבל עם לקבל היו לי תמיד, אפעס, לא מעט בעיות. גם אתן כמוני, נדות חלקכן בראש, נראה לי שזו מחלה נשית.

לאחר כמה ימי עיבוד על האירוע הבנתי שיש לי הזדמנות לצמוח, כי האירוע, יחד עם האיחול שלי לעצמי משמעותיים עבורי למרות הכל.

לתת אני יודעת, הבעיה שלי היא בלקבל

לתת אני יודעת, הבעיה שלי היא בלקבל

טיפ ראשון – ללמוד לקבל זה תהליך

לדעת לקבל בצורה טבעית את הנתינה שמעניקים לי נשים ואנשים משמעותיים בחיי. והיתה כל כך הרבה נתינה באירוע, הוא אתגר להרבה זמן. לא ביום אחד הופכת נמרה את חברבורותיה.

טיפ שני – ללמוד לקבל זה לא רק מאחרים, אלא גם מהחיים

לזכור שקבלה משמעה גם ללמוד לקבל שדברים לא הולכים כמתוכנן, ובעיקר כשהפקדתי את האירוע בידיה של מנחה, שחרגה בגדול ממה שקבענו (והתמודדה עם קבוצה דעתנים ומורכבת, שכולם בה רצו לדבר).

טיפ שלישי – ללמוד לקבל זה מורכב…. ועוד יותר קשה לקבל את זה שהחיים מורכבים

לדעת לקבל את המורכב, להבין אותו, ולקבל את החלקים הבלתי מובנים גם יחד, האירוע הזה היה מורכב, לא קל לפרשנות, וכך ישאר בתודעתי.

מגה טיפ:

לדעת לקבל את עצמי – הכי חשוב והכי קשה

טיפ למתקדמות:

לדעת לקבל ולהודות על הטוב, המובן מאליו, והכי קשה – לקבל ולהודות על הרע, שמצמיח אותנו ונותן לנו שיעורים רציניים.

הקיצר – יש לי הרבה קבלה לקבל….

מה עוד קיבלתי?

תרגיל עצמי ב’כיצד לפרוק דברים ממשמעותם’ – כמו שכתבתי בפוסט הקודם, אז זהו, כתבתי, מחקתי, לא נורא, ממשיכים הלאה.

הבנה על החיבור העוצמתי בין נשים ומשמעות.

את ההבנה שנשים הן עם מיוחד, והכי חשוב – את ההכרה במספר האדיר של נשים נפלאות סביבי, שיכולות לעקור את העולם – יחד.

ואת האהבה וההערכה ששלחו לי יותר 30 נשים, אחת אחרי השניה, כל הערב גם כשהיה מייגע, וגם בכתב, הברכות שלכן איתי בספר ברכות מרגש, וגם ספר הבישול, ספרי הקריאה (את הרומן של יוכי ברנדייס על 7 הנשים הגדולות אני כבר קוראת – תודה אורנה).

אז תודה לכן נשים משמעותיות, ששיתפתן פעולה עם פסטיבל המיכל, תודה למי שנהנתה, וגם למי שהשתעממה – מה, יהיו הזדמנויות נוספות בחיים, ואני  חושבת שמשמעות חשובה מעניין….

לפוסט הקודם – יום הולדת 50 – על נשים משמעות והקשר ביניהן

2 תגובות
  1. מתי כהן
    מתי כהן says:

    הי מיכל,
    נהניתי מאוד לקרוא את הפוסט הזה שלך. אני זוכרת כשכתבת על איך לחגוג יום הולדת 50 כי הרי גם אני בסוף השנה חוגגת יום הולדת 50.
    בשנתיים אחרונות גם אני מתעסקת הרבה עם המושג קבלה,לא במובן הדתי של המילה אלא ביכולת לקבל – לקבל את האחר ללא שיפוטיות, לאפשר לקבל מהאחרים, מהחיים, לקבל את עצמי , לקבל את מה שלא זימנתי לחיי ולבחון למה זה נכנס למרחב שלי בכלל ועוד הרבה. אין ספק שלקבל קשה יותר מלתת, רובינו (הנשים) אלופות בלתת ,להניק. בעיניי הקושי בלקבל זה כי על פניו זה מעמיד במצב של זקוקה ובעיניי זה נתפס כחולשה. חולשה זה לא טוב,הרי תמיד מחנכים אותנו להיות חזקים.
    מעניין אותי לדעת למה לך קשה לקבל. האם חקרת עם עצמך מה מקורו של קושי שלך לקבל? מה קשה לך לקבל? ממי קשה לך לקבל?
    אשמח לקרוא פוסט העונה על שאלות אלו.
    בברכה לקבלה,
    מתי כהן
    מאחלת לך קבלה

    הגב
    • ד"ר מיכל חמו לוטם
      ד"ר מיכל חמו לוטם says:

      מתי יקרה –
      תודה על תגובתך ועל האיחולים שלך.
      כל כך מעניין בעיני שם את מוצאת את המושג קבלה והיכולת לקבל חשובים.
      אחשוב קצת על השאלות שלך, ומי יודע – אולי באמת כפי שהצעת זה יוביל לעוד כתיבה ועוד פוסט,
      ודאי שזה יוביל לתובנות משמעותיות!
      בברכת קבלה גם לך,
      מ.

      הגב

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *