שנה טובה – עם יותר נתינה ופחות קניות…..

אני רוצה לספר לכם על היום בו הפסקתי לקנות

בעצם זה לא קרה ביום אחד, וזה מעניין במיוחד כי פעם הייתי חולת קניות אמיתית. קניתי בלי הכרה, בגדים, חפצים, מתנות וחוזר חלילה. צחי, שעוד לא היה בעלי, כמעט קיבל התקפת לב כשנסע איתי בפעם הראשונה לארצות הברית והביט בהררי הקניות שלי בחלחלה.

לאט לאט ראיתי את הבית שלי מתמלא, והבנתי כי התשוקה הזו לעולם לא תתמלא. כי הרי כל הזמן מוכרים לנו עוד ועוד, כאילו נרגיש טוב יותר אם נקנה. אבל כל אחד מבין שזה לא באמת אמיתי. ועוד למדתי שאפשר להחליף תשוקה רק בתשוקה גדולה יותר….

וככל שהפכתי יותר ויותר חברתית למדתי גם את כוחה של נתינה, שהיא הרבה יותר אמיתית וממלאת מרכישה. נתינה נשארת בליבנו כחוויה זמן רב הרבה יותר, ובצורה משמעותית הרבה יותר. ואז התחלתי לחפש לקנות קניות שעושות טוב, דרך עסקים חברתיים. ומצאתי עולם רחב, הכסף שלי עושה טוב פעמיים, ולא רק לתאגיד גדול. ולמדתי את כוחה של כלכלה מקומית מקיימת, והתחלתי להעדיף לקנות בישוב שלי, בקהילה שלי, או לפחות בעסקים קטנים, שהכסף מגיע באמת לבני אדם כמוני וכמוכם, ולא לטייקונים.

ועם השנים הפכתי לא רק חברתית אלא גם ירוקה. כן כן, אני כבר בניסיון הרביעי ליצר קומפוסט, ואולי סוף סוף אצליח, כי הילדים שלי וצחי כבר צוחקים עלי לגמרי 🙂

הבנתי שאת רוב הדברים אפשר להחליף, או לקנות יד שניה. ואפילו יזמתי מן הניסיון הזה שוק בשקל בישוב שלי. זה מקסים, תעשו גם בישוב שלכם – שווה!

ואז הוספתי עוד כלל – כל מה שנכנס הביתה – צריך להוציא משהו אחר. תאמינו לי זה עושה סדר מצוין בראש. אם אין מה להוציא – לא קונים.

פעם אחת בכלל הבנתי כי הקנייה הכי שווה שלי הייתה בכלל חולצת מעטפת פרחונית ומהממת שקניתי בחנות בגדים ואביזרי יד שנייה מטרפת בקיבוץ עינת. ולמה זו הייתה הקנייה הכי שווה? ראשית בגלל חווית הקנייה – החנות קטנה ומדליקה, בעלת החנות היא גם המוכרת, אישה חכמה וכיפית שהשיחות איתה תמיד מעוררות חיוך; וליד החנות יש בית אוכל – למי שאין כוח לבשל לשבת, וסושייה בשם קאן קאי מדליקה טעימה וזולה במיוחד, וחומוס ג’ינג’י הכי טעים שיש. אז שוב – מבלים שם בעינת ואת הכסף משאירים בקהילה….

ומה לגבי החולצה  – היא מהממת, שחורה עם פרחים צבעוניים והרבה ירוק. לבשתי אותה כבר 1000 פעמים לפחות – ועד היום אני כל הזמן זוכה למחמאות עליה. ומה לגבי הכסף: 25 ₪ בלבד, שכולם כסף טוב, קרי הלכו למוכרת ולא לחברת אחזקות בריטית, כי המוכרת מקבלת פריטים בחינם ומוכרת במחירי רצפה. והעלות היא מצחיקה, כי אם תחלקו 25 ₪ ל 1000 לבישות ותראו עד כמה היתה הקנייה משתלמת (את הערך האמיתי של מוצר או בגד מודדים לפי מחירו חלקי מספר הפעמים שהוא נלבש. אם קניתם משהו בשקל ולא השתמשתם – כאילו הוצאתם אינסוף….).

הקיצר –  החולצה הזו היתה חווית קנייה נפלאה, מוצר שווה, וכסף טוב שעשה טוב, קרי טוב תרתי משמע….

אז כשאני חושבת מתי היה היום בו הפסקתי לקנות אני מבינה שהוא הגיע לאט, והשתלט עלי בעקביות. כמובן שמוצרי צריכה מתכלים תמיד אצטרך, ונעלים, ולבנים. אבל מה בעצם יותר צריך האדם…? אפילו התחלתי לבקש מחברים שלא יביאו לי מתנות לימי הולדת. ואם הם חייבים – שיתרמו. את המתנות שהם מביאים בכל זאת, לרוב כי הם לא מקשיבים לי, אני מוסרת הלאה (ראו הוזהרתם….).. וגם כאן יש יוצאים מן הכלל כמו ספרים, או מוצרי צריכה כמו פרחים או יין או שוקולד.

אני לא אמא תרזה. מידי פעם אני בכל זאת קונה, או כי אני לא מתאפקת, או כי אני ממש חייבת משהו (שאני לרוב לא באמת חייבת) או צריכה איזה פריט שלא מוצאים ביד שנייה. אבל זה היוצא מן הכלל. נסו ותהנו!

ואל תגידו לי שבגלל שאני קונה פחות הכלכלה תצמח פחות. אם יש לכם חשש כזה – לכו תקראו מה אומרת על זה הסולידית.

חג שמח, שנה טובה עם פחות קניות ויותר נתינה!

זכרו עוד משהו – מכמות המתנות והבונבוניירות שקיבלתם לחג אתם יכולים ללמוד משהו…..

1. כמה טוב עשיתם השנה וכמה אנשים אוהבים אתכם
2. להבדיל – כמה כוח יש לכם, ואנשים צריכים אתכם
3. מה גודל המשפחה שלכם (ראו גם בקשר לסעיף 1)