נאות סמדר + עצות לכלכלה מקומית מקיימת

זה המקום להאט ולנשום

אני באה לקיבוץ כדי לרד מהעולם, להבריא לכתוב.

ארוחת הבוקר בנאות סמדר עוברת בשקט. ירקות, ביצים קשות, גבינות וסלסילת פרוסות לחם ממלאים את השולחנות, וכולם לועסים בתיאבון. האנשים ערים כבר שלוש שעות, חלבו, עבדו, בנו, או עשו הליכת משך, והתיאבון גדול.

לאחר הארוחה הנאות סמדרים ואורחיהם יושבים בחוץ, שותים קפה או תה, יש גם מי שמעשן סיגריה, ומשוחחים בנחת. ישראלה, המארחת שלי, עורכת לי היכרות עם גליה, הגזברית. ‘או’, אני אומרת לה בהתעוררות, ‘באמת חשבתי איך זה מתנהל כאן כל העניין של הכסף’. מגליה אני לומדת שהמקום מצוי כבר שנים במציאות כלכלית לחוצה, ובקושי מגיע לאיזון. יש ניסים, אך אין כסף בנאות סמדר, תרתי משמע.

‘החברים אינם מקבלים כסף, המצרכים נקנים במרוכז, ובנוסף אין הפרשות לפנסיה או יכולת לחסוך לטווח הרחוק’, גליה מסבירה לי, ואני מציינת לעצמי בדאגה שראיתי שיש כאן גם אנשים מבוגרים. ישראלה הראתה לי את בית קברות הקטן שלהם, וכך אני יודעת שאיבדו חלק מן החברים. ברור הרי שכמו כולנו, גם כאן מזדקנים. ‘בשנים האחרונות אנו עושים מאמצים ליצר הכנסות לטווח רחוק, וגם נפתח פרויקט חדש של אנרגיה סולרית’ גליה מוסיפה לפרט. אני חושבת על מארחי, וכיצד הכניסו אותי, ואת ה”שביליסטים” ההולכים בשביל ישראל הסמוך, וגם את המתנדבים והסמינריסטים לאכול מלחמם ולהיות חלק מקהילתם, והמשאבים צרים כל כך. ‘אשריהם – הם חיים בפרדיגמה של שפע, למרות שכסף בשפע אין כלל וכלל’ אני מציינת לעצמי בחיוך.

ויש הרבה עשייה בנאות סמדר, עסקית, אבל לא מספיק כלכלית. יש תעשיות מזון אורגני, זיתים, שמן זית, מרקחות וריבות שהם מיצרים משאריות פרי שלא שווקו. משך שעות ארזתי מאות קופסאות של לדר, שוקלת אותן ועוטפת בקפידה יחד עם עוד מתנדבים. יש גם יקב בוטיק, המיצר יינות משובחים ועתירי פרסים מהענבים שהם מגדלים ובוצרים. ויש מחלבה, בה ג’ אשף הגבינות ואנשיו ומייצרים גבינות ויוגורטים מהעיזים הם עצמם חולבים, הכל אורגני. טעמתי את הגבינות ושתיתי מן היוגורט – הטעם ממש חלומי.

ובשלוש השנים האחרונות קמה לה מדרשה, בה עוברים סמינריסטים קורסים, אך חלקם אינם משלמים. אפילו אמנות וקרמיקה מוכרים בבית האמנות המדהים שבנו במו ידיהם משך שנים ארוכות, והוא מקשט את הקיבוץ כתכשיט. אך קשה להתפרנס במדבר, וודאי כשכל דכפין יתי ויאכול.כשצחי בעלי חבר אלי

נס במדבר

הדוקטור שיחיה הגיע לבקר אותי, ויחד אכלנו בפונדק נאות סמדר – אוכל אורגני מדהים. לאחר יום במקום הוא הפסיק ללגלג והתחיל להתאהב. רכשתי לעצמי כמה מהתמרוקים האקולוגיים שמייצרים בקיבוץ – חוויה שהעבירה לי  סופית כל חשק לקנות מוצרי יוקרה ממותגים של קוסמטיקה, המלאים חומרים לא מזוהים ועולים מאות רבות של שקלים.

‘נאות סמדר בראשי תיבות זה נס, ולעיתים קרובות אנו באמת רואים את נס ישיבתנו פה’ גליה מוסיפה בחיוך גדול. אחרי שצבי נתן לי את הספר קורס בניסים, אני מתחילה להסכים. יותר ויותר נראה לי שנאות סמדר נכתב לפי הספר, מעבר לראשי התבות של שם המקום, עצם קיום של מקום כזה – זה נס…..

כלכלה מקומית מקיימת – דרך לעשות טוב

הביקור מזכיר לי את תפיסת הכלכלה המקומית המקיימת, שתכליתה לצרוך כך שהכסף שלנו יעשה טוב – וישאר בקהילה. אני מביטה על התוית של נאות סמדר המודבקת על המוצרים האיכותיים שלהם, ויודעת כי מי שרוצה לעזור לעצמו ולקהילתו וארצו – באמת צריך לקנות כחול לבן. הגלובליזציה בלבלה את כולנו, וחלק גדול מידי מכספנו לא הולך לשכר הוגן ולאנשים מקומיים, אלא נמצץ לאלפיון עליון שחלקו אפילו לא ישראלי.

אז קנו כחול – לבן, וקנו נאות סמדר!

איך לחזק עסקים קטנים ומקומיים?

עסקים קטנים הם עמוד השדרה של הכלכלה שלנו, כולנו יודעים זאת, ומחכים שמישהו אי שם למעלה יעשה משהו לחזקם. אז אנחנו יכולים לעשות זאת מצוין. קוראים לזה כלכלה מקומית מקיימת….

עסקים קטנים – משמעו שהרווח עובר לבעלים, והוא משתכר פרי עמלו. ברשתות הגדולות פעמים רבות אין שכר הוגן, ומשלמים שכר מינימום לעובדים, והכסף לא נשאר בקהילה. רשתות המצויות בבעלות חברות האחזקות הגדולות משמעו שלעיתים גם מנפיקים בבורסה, ונהנים מכספי הפנסיה שלנו, ואז גם עוברים תספורת, ולא מחזירים את הכסף שלנו לקופות הפנסיה שלנו.

1. תמיד עדיף כחול לבן, ותמיד תעדיפו לקנות באזור הקהילה שלכם. מי הקהילה שלכם? אתם מגדירים. עבורי זה כמובן גם הנגב והגליל, ונאות סמדר….
2. קנו עם רשימה: עיברו על החנויות בהם אתם קונים וצורכים, ותערכו רשימה.
3. לא ברשתות: תסמנו במרקר כל פעם שמופיעה המילה “רשת” או שאתם יודעים שמדובר ברשת ארצית או בינלאומית. רשת אופטיקה? רשת סופרים? רשת ציוד משרדי? וכו….
4. תתחילו בהדרגה: כל שינוי לקוח זמן, לכן תתחילו להחליף רשתות ענק בחנויות מקומיות, ספרים, בגדים, משקפיים, ואפילו מכולות וסופרים. לפני זמן מה בביקורנו בירושלים נתקלתי באופטיקאי שתיקן לי את הבורג במשקפיים בחינם, ועל הקיר שלו תלויה תעודה שהוא תורם משקפיים חינם לילדים נצרכים. אצל כאלה – תיקנו.
5. תפיצו את העצות הלאה לחברים

למדריך לכלכלה מקומית מקיימת של שתיל

שלכן ובשבילכם

ד”ר מיכל חמו לוטם