סיפור מאת רוברט מקי

מעולם לא חיכיתי למשהו שיגיע בדואר בהשתוקקות כה גדולה כמו לספר הזה – “סיפור”. הוא נחשב המדריך הספר הטוב בעולם לכתיבת סיפורים ותסריטים, ונכתב על ידי גורו בשם רוברט מקי, שגם מסתובב בכל העולם ומעביר סמינריונים בנושא.

בקוצר רוח אני קורעת את העטיפה של נייר הפצפצים.

וואו איזו תשוקה.

אופססס – הקנקן קצת מאכזב!

אפור ועבה כרך, אני מסובבת אותו בידי במבט מעט מאוכזב. אולי בכוונה אין פירוטכניקה באריזה שלו?

טוב, אחכה לטעום אותו בערב….

נפלא – תרגישו גם

“סיפורים הם לא רק האומנות הפוריה ביותר, הם גם מתחרים בכל הפעילויות האחרות שלנו – עבודה, משחק, אכילה, התעמלות – על שעות הערות שלנו. אנו מספרים וסופגים סיפורים באותה מידה שאנו ישנים, וגם אז אנו חולמים. למה? מדוע סיפורים תופסים חלק כל כך גדול בחיים שלנו? סיפורים, מתברר, הם צורך, סיפורים הם כלי לחיים“.

יום אחר יום אנחנו מחפשים תשובה לשאלה הנצחית שהציג אריסטו בספרו “אתיקה”: כיצה צריך האדם לחיות את חייו? אך התשובה חומקת מאיתנו, חבויה בים השעות החולפות, בעוד אנו נאבקים להגשים את החלומות שלנו, ולהבין את החיים. אירועים המתרחשים בעולם הגדול הם מחוץ לשליטה שלנו, ואילו בחיים האישיים – למרות כל המאמצים לשמור את הידיים על ההגה, לרוב האירועים הם אלה ששולטים בנו.

בפילוסופיה, במדע, בדת ובאומנות ניסו למצוא תשובה לשאלה של אריסטו. אך מי קורא היום את הגל או קאנט אם הוא לא חייב לגשת לבחינה? המדע, שפעם היה המאור הגדול, ממלא את החיים במורכבות ובמבוכה. גם הדת הפכה עבור רבים לטקס ריק המסתיר מאחוריו צביעות.בעוד שהאמונה באידיאולוגיות מסורתיות רק הולכת ופוחתת, אמנות הסיפור הולכת ותוספת מקום משמעותי יותר”.

מזון לנשמה

מקי טוען שהאנושות זקוקה לסיפורים ממש כפי שהיא זקוקה למזון. אפילו יותר, היא זקוקה להם כדי להבין את משמעות ופשר החיים.

הוא כנראה צודק, ויוכיחו מיליוני הקוראים והצופים והמסכים שמרצדים יומם ולילה בכל העולם.

לכן דורש מקי  מהכותבים מחויבות, יסודיות, רצינות והכרת עקרונות המלאכה כמו אלה שנדרשות ממלחין או מהנדס. כמו שמי ששמע כמה סימפוניות ויודע לנגם על פסנתר לא יעלה בדעתו להלחין כך לדעת מקי הכותב לא יכול להסתפק בהיותו קורא מדופלם.

ואכן מקי מכבד את קהלו, וטוען שהאי קיו של הצופים עולה ב 25% במהלך הסרט, כך הם מסוגלים פעמים רבות לנחש את נפתולי העלילה.הוא מאיץ בכותבים ליצר עבור קוראיהם וצופיהם סיפור ברמה גבוהה, ולחשוב תוך כדי כתיבה גם על האנשים שיקראו / יראו את הסרט. (הי אתם שם, אני יודעת שאתם אינטליגנטים, ומיוחדים, במיוחד עבורכם החלטתי ללמוד יותר לעומק את רזי הכתיבה….)

אין ספק – זה התנ”כ עבור כל אדם כותב. אבל לי אישית קל ונעים יותר עם ספרה של ארנה קזין “לטפס על הר – או איך לכתוב” ואם ספרה של אן למוט שתורגם לעברית. אם אתם מתלבטים – תתחילו מהם

לביקורת על הספר בהארץ – התסריטאי ככוכב עליון

על הספר בבלוג המצוין של אופיר עוז המיועד לחובבי כתיבה “לשבור את המגרה”.

שלכם ובשבילכם

ד”ר מיכל חמו לוטם