ויפאסנה טיח

הכנות למסע – חלק א

יום שישי, 15.2.13

“מה ההכנות למסע? אין. רק קביעת המסגרת בגדול, בלי הפרטים. מסגרת שתהיה לי המרחב לדרך, אך בלי מטרה. כמו שכל מסע אמיתי צריך להיות”.

הבנתי את זה בפגישה עם שמוליק מרחב, הוא מאמן, חבר, כותב בדמרקר. סיפרתי לו על ההתקדמות בהקמת המכון למנהיגות וממשל, והייתי די עיפה. ממש לא רציתי לדבר, ובאיזה שהוא שלב, כשהאיש שהיה אמור להיפגש עימו אחרי הקדים, אפילו שמחתי. אבל שמוליק לא ויתר, הוא הקפיד לסיים את פגישתנו. הוא הבין לפני – אני צריכה חופשה. אני שחוקה ואין בי אנרגיות. ‘אולי תלכי לויפאסנה? יש משהו נפלא בצפון’, הוא אמר לי בחיוך. ‘הייתי מתה לנסוע לגואטמלה, לליק אטיטלאן, לסאן מרכוס, למקום הנפלא של המדיטציה היוגה והשקט בלאס – פירמידאס’, השבתי לו ועל פני מבט חולמני. ‘ מעולה, אז תעשי שם חודש של קורס ירח, מה שאני עשיתי בזמנו – הקורס הזה פשוט נפלא ‘ הוא השיב לי בחיוך, שולח אותי למקום שהפך מושא חלומותי מאז ביקרתי בו לפני כשנה.

כשנפרדנו ידעתי – אני יוצאת לחופשת מילוי מצברים. למסע. אבל להיכן, ואיך אעזוב את הילדים והמשפחה, ומה אעשה. המחשבות ניקרו בי. שקלתי חו”ל – אבל פסח נופל לי באמצע החודש, ואני חייבת להיות בבית. שקלתי את הויפסאנה ברצינות, שמעתי שיש מקום לא רע בצפון, והבנתי שאין לי כוח לעשר שעות מדיטציה ביום. אני רוצה משהו בטבע, לעבוד בחקלאות אקולוגית, לבנות בתים מבוץ, למחזר. חיוך התפשט על פני. אני אלך בשביל ישראל, אתנדב בחוה אקולוגית, אמצא לי מקום קסום ואזרק שם. או לפחות חלק מכל הללו.

ההכנות שלי למסע החלו. עכשיו אני יודעת שפני למסע רגלי או עבודה פיזית. אני משוטטת באינטרנט בין חוות אקולוגיות.

מצאתי.

מסע בשדות לא חרושים, תמונה של ליטל שמר חיים

יש מפת מסלול של טיול בין חוות פרמ-קלצ’ר בישראל, ‘מי תאר לעצמו שיש 15 חוות כאלה בארץ?’ עיני אורות. אני מתחילה לשוחח עם חברים, להתלבט. חברה המליצה לי על נאות סמדר, חבר אמר שלוטן בדרום הוא המקום בשבילי, וחברה אחרת המליצה על חוות יש מאין בנהלל. מי יודע לאן אלך, אני רוצה לצאת עם תרמיל, ולא לדעת היכן אנחת ולכמה זמן. ” החיים הם מסע של חיפוש הדרך הביתה“, הוא משפט שלי שאני אוהבת, ואני כבר יודעת שהדרך היא העיקר.

בבוקר אני מוציאה את הכלב, מהורהרת. אני יודעת שהדרך הזו חשובה לי, שמדובר במסע אפשרי, שהוא חלק מהמסע של חיי, והוא גם מעבר לפרק אחר. אני מתרגשת, יש לי שם לפוסט שילוה את המסע שלי – מסע אפשרי….

פריחה, תמונה מאת ליטל שמר חיים

ממשיכה ופוסעת במורד השביל, יוצאת אל הטבע שמקיף את הישוב שלי, ונתקלת בניסים הקבלן מטייל עם כלבו. איש יקר ניסים. אני מביטה בו בחיוך. כאשר חשבתי על ויפאסנה הבנתי באיזה שהוא שלב שמה שחשוב לי היא להיות בטבע, ומשהו פיזי, והיה אפילו שלב שפינטזתי על עבודת בנייה.

אני מחליטה לספר לו על תוכניתי. המילים יוצאות מפי בהיסוס, ‘עוד חודש אני יוצאת לחודש חופש, הולכת להיזרק בחקלאות אקולוגית או בנייה אקולוגית, עדיין לא יודעת מה ואיפה’, אני מספרת ועיני בורקות. הוא מביט בי בסקרנות, ‘להתנדב בחוה – מדליק’ הוא עונה בחיוך. ומוסיף – כבר מזמן חשבתי על מה שאני עושה, ועל האפשרות להזמין אנשים לויפאסנת טיח’ הוא עונה לי. ‘איך הוא יודע’ המחשבות הולמות בי. ‘ויפאסנת טיח זה רעיון מופלא’ אני עונה לו. שנה הבאה, אחרי שאתנסה באקולוגיה והפרמקאלצ’ר אני באה ללמוד אצלך….

כל התמונות בבלוג צולמו על-ידי ליטל שמר חיים