ערכתי לעצמי ספירת מלאי, חיפשתי ומצאתי ארבעים ותשעה דברים שרציתי להספיק בארבעים ותשע שנותי, והספקתי……
- לאהוב את עצמי, כתנאי יסוד ל”ואהבת לרעך כמוך“
- לדעת שהחיים הם בשפע, זו פרדיגמה מעולה כי הדברים החשובים באמת רק מרבים ומגדילים את עצמם, ידידות, צחוק, אהבה, יופי, עוצמה ועוד
- לבנות בית
- להקים משפחה נפלאה…
פורשת כנפים
- לגדל חמישה ילדים, ומתוכם ללדת שנים (5=)
- ללדת שני ארגונים, בטרם והמכון למנהיגות וממשל, ועוד היד נטויה (2=)
- להתאהב, ושוב להתאהב, גם בחברים והחברות שלי.
- לאהוב את צחי בן זוגי.
- לאהוב את חמשת ילדי.
- לאהוב ולכבד את אבי ואימי.
- לאהוב את חברי, ואת אחותי הלא ביולוגית אורלי סילבינגר, כי משפחה כן בוחרים, שוב ושוב…
- שיהיו לי בעולמי לפחות 49 אנשים אהובים,
- לדעת לכאוב, ולתת לכאב לעבור דרכי ולגדל אותי
- לנשום עמוק, הרבה פעמים, הרבה רגעים, יוגה עזרה לי בשיעור הזה.
- למות מצחוק, ולחיות בצחוק,
- להודות על הטוב, להודות על המובן מאליו, וכן, החלק הכי קשה, להודות ולברך גם על הרע (=3)
- לקרוא המון
- לכתוב הרבה מאמרים
- לדעת לתת; ויותר קשה מזה – ללמוד איך לקבל; והכי קשה בשבילי – ללמוד איך לבקש, ונשאיר את זה כבקשה לשנה הבאה…
- להיות חברתית. לזכור שלשרת ציבור זו דרך חיים.
- להיות ירוקה, למחזר, לעשות שימוש חוזר, למסור, לארגן שוק בשקל בישוב שלי, לבקש שלא יביאו לי מתנות ליום ההולדת ואם חייבים – שיתרמו לארגון שאוהבים. להגיד שאני רצינית גם כשצוחקים עלי.
- לסתור את עצמי וללמוד על אמיתות עמוקות
- ללכת לאיבוד
- לצאת לקמפינג במלון 1000 כוכבים
- להיתקע בלי גז ברכב ולא להתעצבן
- להפסיק לשפוט אנשים
- להגיד שטויות
- להשתכר (1)
- לעשות קורס נהיגה מונעת פעמיים ולא לגלות שאני המייסדת של ארגון ‘בטרם’ לבטיחות ילדים
- לגייס אנשים טובים כמוני ואפילו קצת יותר ממני לעבודה איתי, ולגדול יחד איתם
- לפרגן, וגם לדעת לקבל מילה טובה
- לא להזדקק למילה טובה מאף אחד
- לבכות בסרטים, גם ליד הילדים
- לחפש תמיד לראות את הסמוי מן העין
- להקשיב
- לצאת לבד לחופשות
- לשתוק
- להיות רופאת ילדים. לשכוח מהרפואה ושוב להיזכר בה, להצטער על הפרדה, ולהיות שלמה.
- להניח לאגו שלי בצד, וכשהוא מתפרע להזכיר לו ש”צניעות ופרופורציות זו הדרך, וש”זו אני שמנהלת אותך חבר”
- ללכת לחווה אקולוגית במדבר
- להתרחץ בעירום ולהיתפס
- לכתוב ספר
- לחפש ולא למצוא, ועדיין לשמוח מן החיפוש
- להיות מחנכת, בעיקר של עצמי.
- לצאת למסע אפשרי, שבו אין מטרה, רק מסגרת של דרך, ובמסגרתו להבין שכל החיים הם מסע של חיפוש של הדרך הביתה.
האמת, לא ממש ידעתי אף רגע בעבר להגיד את כל זה, אבל עכשיו אני מביטה ורואה שודאי וודאי זה מה שהייתי מאחלת לעצמי מראש. תודה….
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!