טכנולוגיות פרוסטטיות לקטועים: From Disabled To Super-Abled

הגישה לאנשים עם מוגבלות עוברת שינוי הדרגתי בעולם, בעבר הסתכלות על נכים עוררה תחושות כמו רחמים, גועל, פחד, ועוד. כיום, כחלק משינויי מאקרו שעוברים על העולם ועל ההתיחסות לאחר, בצד הטכנלוגיות המתפתחות – אנשים עם מוגבלויות פחות ופחות מתויגים כראויים לרחמים.

מדענים מאוניברסיטת ניוקאסל באנגליה, פיתחו כף יד ביונית חדשה הכוללת מצלמות וחמושה בבינה מלאכותית. כף היד החדשה מזהה מקרוב את העצם שבעליה רוצה להרים או להזיז ומחליטה בעצמה על עוצמת האחיזה והפעלת הכוח שלה. הקבוצה בניוקאסל פועלת כחלק מפרויקט מדעי רחב החותר לפתח ידיים ביוניות שיעבירו למוח אותות ויחושו לחץ וטמפרטורה כמו הגוף ויעבירו את המידע למוחו בעל הפרוטזה. כבר כיום פרוטזות מאפשרות לקטועי גפיים איכות חיים, הם יכולים להרים חפצים עדינים יחסית, ולהפעיל אצבעות שונות בגף התותבת, אולם הם אינם מקבלים מידע חושי, לדוגמה הקושי של החפץ, המרקם, הטמפרטורה ועוד שורה ארוכה של פרמטרים העוברים בין המוח לבין קצות העצבים שלנו, חישבו לדוגמה על לחיצת יד.

ואכן חוקרים באוניברסיטת סטנפורד בפאלו אלטו, קליפורניה פיתחו עצב מלאכותי המאפשר העברת מידע מורכב למוח. השאיפה היא לדמות את האותות שעצבים חיים מוליכים, ומתפרשים כתחושות השונות. החוקרים בחנו את העצב המלאכותי בשלב זה על תיקן, שהצליח להניע את רגלו במעבדה לאחר שהחיבור העצבי  בין הרגל למוח נותק, והוחלף בעצב המלאכותי, מערכת ממוחשבת זעירה הכוללת חיישנים.

אבל למרות שהטכנולוגיה עוד תפתיע שוב ושוב גם בתחום הפרוטזות, השינוי באיבר החשוב שיותר – מוחם של בני האדם, כבר מתרחש. ראו לדוגמה את איימי מולינס, מולינס היא שחקנית, דוגמנית ודוברת מעוררת השראה, ו… קטועת שתי רגליים. כעת יש לה 12 זוגות רגליים:

הטכנולוגיות עבור קטועי גפיים מתפתחות בקצב אדיר, וצפויות לעבור לשימוש גובר והולך עם הירידה הצפויה במחירים. טכנולוגיות אלה מאפשרות מהפך עבור אנשים עם מוגבלות, ובאופן ספציפי קטועי גפיים. יש לא מעטים מהם החשים שהיא מאפשרת להם להפוך From Disabled To Super-Abled.

לפני שנתיים הבנתי שאינספור סייבורגים כבר חיים בינינו, וליכולת הטכנולוגית לעורר מהפך נחשפתי בהרצאה מעוררת ההשראה של מולינס בטד. התמונה של האצן הדרום אפריקאי אוסקר פיסטוריוס, הידוע בכינוי בלייד ראנר, שהגיע לשיאים על רגלי הלהבים שלו ודאי עולה גם בדמיונכם. למרות הטענות שהועלו כנגד יתרון לא הוגן שמאפשרות לו רגליו המלאכותיות, במאי 2008 קבע בית המשפט הבינלאומי לערעורים בספורט שפיסטוריוס רשאי להתחרות באולמפיאדת בייג’ין, בית המשפט לא מצא שרגליו המלאכותיות נותנות לו יתרון. גם פיסטוריוס כמו איימי מולינס הוא דוגמה לסופר אייבלד.

ההתפתחות בטכנולוגיות הפרוסטטיות מאפשרות לנכים לאתגר לא רק את עצמם, אלא אף אותנו – בני האדם שאיננו בעלי מוגבלות פיזית חיצונית. המבט שלנו על הנכים והמוגבלים, החומל, מרחם או נגעל, מתואר על ידי נכים רבים כאות קין על מצחם. עם הנכות הפיזית הם מתמודדים, ורובם אף חוזרים לרמות האושר שהיו להם לפני התאונה, כשזו סיבת הנכות שלהם, אולם הם אינם יכולים לשנות את הדרך בה החברה מביטה עליהם.

גם פרופ יו הר מ MIT, מהלך על רגלים ביוניות, ומתאים אותן לצרכיו. הר הוא גם מטפס הרים, שאיבד את שתי רגליו בתאונה במהלך טיפוס, והיום ממשיך לטפס בעודו קטוע – כשהוא יכול להחליף את התותבות שלו בכלים שונים המסייעים לו במהלך הטיפוס. ראו הרצאתו בטד בסוף הפוסט. יו הר כמו איימי מולינס רואה עצמו לא כדיסאיבלד (נכה) אלא כ”סופר-איבלד”. הם ונכים רבים יותר ויותר רואים בנכות אמצעי לשדרוג עצמי.

אם נחשוב על סטיב אוסטין, הסייבורג המפורסם ששוחזר בתאונה, או על רובוקופ – השוטר הביוני, נחשוב על דמויות עוצמתיות, כמו איימי מולינס, יו הר ורבים אחרים. דמויות שמשדרות יכולת, מקור השראה ולא רחמים. הטכנולוגיה משתנה מהר הרבה יותר מאשר הסוציולוגיה, לכן חשוב שכולנו נשנה את המבט על נכים, ניתן להם להיות חלק מהחברה, נזכור שאדם הוא אדם באשר הוא.

איתכן ובשבילכם

ד”ר מיכל חמו לוטם

אוגוסט 2018

 

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *