חלק א

לפני מספר ימים אירחנו לבראנץ’ זוג חברים מארה”ב, יחד עם בנם בן תשע. החברים סיפרו לנו בגאווה שהוא מקים את החברה שלו, ואילו דיוויד הקטן הכניס אותנו לאתר שהוא בנה בוויקס. ראינו את הפוסטים שהוא מפרסם, והבנו שהוא כותב אותם בעצמו, מצלם חלק מהתמונות, וכמובן מתכנת את האתר, שנראה נפלא!

דיוויד הקטן הוא ילד מבריק, ואני נזכרתי במאמר שפרסם הסופר הטכנולוגי ניקולס קאר  בו שאל “האם גוגל עושה אותנו טיפשים?”. קאר טען בתוקף שהתשובה היא “כן”. הוא האשים את האינטרנט בשינוי קיצוני במוחם של אנשים. מאז חלף עשור, אלפי מחקרים פורסמו, ועדיין לא ברור מה האינטרנט והמכשירים השונים בהם אנו משתמשים בו – טלפונים סלולריים, טבלטים, ניידים, קונסולות משחק וכו’ עושים למוח.

מוחות של ילדים

תקופת הילדות מתאפיינת בהתפתחות גופנית וקוגניטיבית מהירה, שבה הילד רוכש גם הרגלים שילוו אותו לאורך כל חייו. חשוב לזכור כי השפעות הדיגיטל על המוח עדיין אינן ברורות, כיוון שקצב התפתחות הדיגיטל מהיר בהרבה מהקצב בו אנו יכולים לחקור את השפעותיו, וגם כי יתכן שההשפעה על המוח איטית.

סיינטיפיק אמריקן חיברו מאמר סקירה מקיף, לאחר שעברו על שלל מחקרים בתחום, וטענו:

  1. שהסחות הדעת התכופות משפיעות על ביצועים קוגניטיביים, אולם הן לא משנות באופן קיצוני את המוח שלנו.
  2. שאכן, משחקי וידאו ו’אימוני מוח’ משפיעים על תוקפנות ועל ביצועים קוגניטיביים, בהתאמה. אולם – מידת ההשפעה פחותה מכפי שחושבים.
  3. שניתן למזער את הסיכונים של הדיגיטל על ידי חינוך והקניית מיומנויות לשיפור ריכוז, לשליטה עצמית, בצירוף כלי חשיבה ביקורתית.

החוקרים עדיין חלוקים האם השורה התחתונה היא מזיקה או מיטיבה, האם הדיגיטל מעלה את התבונה, או הופך אותנו לטיפשים ואלימים. אולם על דבר אחד כולם מסכימים – הדיגיטל אכן משפיע על המוח של ילדים (ומבוגרים).

השפעות הדיגיטל על המוח

ניתן לחלק את ההשפעה על המוח לשני מימדים שלובים – הרגשי והקוגניטיבי.

בין ההשפעות הקוגניטיביות:

  • ריבוי הסחות דעת וחשש לפגיעה בריכוז והתשומת הלב.
  • חשש לפגיעה ביכולת הלמידה והזיכרון.
  • שלל הטיות חשיבה – לדוגמה נטיה לחדש, או נטיה ליחס חשיבות לתוכן שגולשים אליו ראשון.
  • בעיות במיקוד

בין ההשלכות הרגשיות:

  • חשש לפגיעה ביכולת האמפטיה
  • עליה באגרסיביות
  • התמכרות
  • השלכות רגשיות
  • השלכות חברתיות

נתמקד הפעם בארבע השלכות על החשיבה והקוגניציה:

1.      ריבוי הסחות דעת – פגיעה בתשומת לב

המדיה הדיגיטלית מעודדת אותנו לבצע משימות מרובות, משום קלות המעבר בין משימות כשניתן לפתוח חלונות מרובים. בשנת 2009 גילה אייל אופיר, מאוניברסיטת סטנפורד שריבוי משימות באינטרנט הופך באופן פרדוקסלי את המשתמשים פחות יעילים במחקרו הוא מצא שהמולטי-טאסקרים פחות מרוכזים, ופגיעים יותר להסחות.

ניקולס קאר, מחבר הספר “על מה שהאינטרנט עושה למוח – The Shallows” אומר: “מה שפסיכולוגים ומדעני מוח מספרים על הסחות דעת הוא שיש להן השפעה מעמיקה על הדרך בה אנו חושבים. הרבה יותר קשה לשמור על תשומת הלב הנדרשת לחשוב על נושא אחד במשך זמן ממושך. קשה לחשוב לעומק כשגירויים חדשים זורמים כל היום. המחיר שאנחנו משלמים על היותנו מוצפים במידע הוא אובדן היכולת שלנו להיות מהורהרים, ולעסוק בחשיבה עמוקה הדורשת ריכוז בדבר אחד”.

ואילו ג’ורדן גראפמן, ראש מחלקת מדעי המוח של המכון הלאומי להפרעות נוירולוגיות ושבץ, אומר: “ההזדמנות לחשיבה עמוקה יותר, לדיון או לחשיבה מופשטת היא הרבה יותר מוגבלת. ההסתמכות הגוברת על מידע שטחי היא מתכון לא טוב ליצירתיות או המצאה”.

2.      למידה וזיכרון

מדענית המוח מסטנפורד ראס פולדראק מצאה כי לימוד מידע חדש בזמן ריבוי משימות יכול לגרום לאחסון המידע בחלק הלא נכון של המוח. במצב התקין מידע חדש מאוחסן בהיפוקמפוס, האחראי על אחסון לטווח ארוך. כשתלמיד לומד בזמן צפייה בטלוויזיה המידע עלול להגיע לסטריאטום, האחראי לאחסון נהלים וכישורים חדשים, ולא עובדות. המשמעות היא מניעת שליפה מהירה בעתיד. מסקנתה היא שלמידה בעת Multi-tasking  – ריבוי משימות, היא לא יעילה ופוגעת באחזור המידע.

בצד הטוב – מחקרים טוענים שמשחקי וידאו יכולים לשפר את זמן התגובה, את טווח הקשב וזיכרון העבודה. נמצא שמשחקי פעולה, שהם דינמיים ומרתקים, עשויים להיות יעילים במיוחד: שחקנים לומדים להגיב במהירות, להתמקד במידע רלוונטי ולזכור כשהם שקועים בסביבה אטרקטיבית.

דוגמה – בשנת 2014, קארה בלקר מאוניברסיטת ג’ונס הופקינס למדה עם עמיתיה את משחקי ההשפעה בסדרת “Call of Duty” – שבה שחקנים שולטים בחיילים – על זיכרון עבודה חזותי (זיכרון לטווח קצר). החוקרים גילו כי 30 שעות של משחק משפרים יכולת זו.

יחד עם זאת חשוב לזכור שהמחקר יוצר סיטואציה רחוקה מהחיים, וכן לא ברור עד כמה השחקנים “מעבירים” את הלמידה שלהם מהוירטואל לפעילויות היומיומיות. נושא העברת המיומנויות הוא גם אתגר גדול עבור תעשיית “אימון המוח”, אשר גדלה מאז שנות ה -2000.  מובן שהחברות טוענות שהעוסקים בתרגילים שונים ובמשחקי מחשב במשך כמה דקות ביום יכולים לשפר את הזיכרון, טווח תשומת הלב ואת זמן התגובה, אולם הדבר שנוי במחלוקת וטעון הוכחה.

בצד השלילי – הזיכרון משתנה, ככל שמידע נוסף הופך להיות זמין באמצעות טלפונים חכמים והתקנים אחרים, אנו מסתמכים על זה יותר בחיי היומיום שלנו. חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה, ואוניברסיטת אילינוי, גילו כי הנטייה להסתמך על האינטרנט כעוזר זיכרון עולה לאחר כל שימוש במרשתת. שלושים אחוזים מהמשתתפים שהתייעצו באינטרנט לא הצליחו אפילו לנסות לענות שאלה פשוטה אחת מהזיכרון.

במחקרם חילקו את המשתתפים לשתי קבוצות ושאלו אותם שאלות טריביה, חלק הורשו להשתמש רק בזיכרון כדי לענות על שאלות וחלק הורשו להשתמש בגוגל. לאחר מכן ניתנה למשתתפים אפשרות לענות על שאלות קלות יותר בהתאם לשיטת הבחירה שלהם. נמצא שמשתתפים שהשתמשו בעבר באינטרנט כדי לקבל מידע נטו יותר לחזור לגוגל עבור שאלות נוספות מאשר אלה שהסתמכו על הזיכרון. הם גם הגיעו אל הטלפונים מהר יותר בכל פעם.

מחקר נוסף מאוניברסיטת קולומביה הראה שכאשר אנשים יודעים כי הם יוכלו למצוא מידע באינטרנט בקלות, הם נוטים פחות ליצור זיכרון של המידע הזה.

3.      השלכות חשיבה והטיות

רק מחקרים מעטים פורסמו על השפעת הדיגיטיזציה על הקוגניציה. כמה דוגמאות:

  • ‘אפקט הפרימיום’ הוא הטיה קוגניטיבית הגורמת לגולשים ליחס יותר ערך למידע שהם קראו ראשון.
  • קריאת חומר בפלטפורמות דיגיטליות מביאה להתמקדות יתר בפרטים קונקרטיים במקום פירוש המידע בצורה מופשטת ורחבה. במחקר הזה השתתפו מעל 300 משתתפים, בני 20 עד 24, שהתבקשו לקרוא וללמוד סיפור קצר, חלקם בעותק מודפס ואחרים ב PDF בנייד (דיגיטלי). לאחר מכן התבקשו לעבור מבחן הבנה. בשאלות הכלליות המשתתפים שקראו מסמך נייר ענו על השאלות נכון ב- 66 אחוז, המשתמשים שלמדו בפלטפורמה הדיגיטלית, רק 48 אחוז מהתשובות היו נכונות. בשאלות הקונקרטיות היחס היה 85% מול 73% נכונים, בהתאמה.

השלכה נוספת של הדיגיטל על החשיבה נובעת מהפחתה בכתיבה ידנית. כתיבה ביד גורמת לכותב לעצור ולחשוב קצת. יש חוקרים המאמינים שיש קשר מהותי בין תנועת היד לבין יצירת מחשבות וזיכרונות שהקלדה פשוט לא יכולה לשכפל.

4.      מיקוד

גם בנושא המיקוד קיימת מחלוקת. מחקרים אחדים מצביעים על כך שהשימוש במדיה דיגיטלית מוביל לא רק לאובדן תשומת לב, אלא גם לאובדן יכולתנו לשלוט במוחנו ובמה שאנו חושבים.

ניקולס קאר מצטט בספרו חוקרים מאוניברסיטת סטנפורד שמצאו שככל שאתה מסתגל יותר לטכנולוגיה ולזרימה הבלתי פוסקת של המידע שמגיע דרכה, נראה שאתה הופך פחות מסוגל להבין מה חשוב להתמקד.

והוויכוח נמשך: במאמר שפורסם ב -2010 בלוס אנג’לס טיימס טענו הפסיכולוגים כריסטופר צ’בריס ודניאל סימונס: “אין כל עדות ניסויית שמראה כי החיים עם הטכנולוגיות החדשות משנים באופן יסודי את ארגון המוח באופן המשפיע על יכולתו להתמקד”.

לסיכום – עם הזמן נבין טוב יותר את הדרכים בהן הכלים הדיגיטליים משפיעים על ההבנה והחשיבה של ילדים ומבוגרים. האתגר הוא למצוא דרכים להתגבר על החסרונות וליהנות מהיתרונות במכשירים, ובעיקר לנהל את החשיפה אליהם בצורה חכמה.

 

איתכם ובשבילכן

ד”ר מיכל חמו לוטם

מאי 2019

ברוכים הבאים לביונד מדיסין, מגזין רפואת העתיד, רפואה מותאמת אישית ובריאות דיגיטלית. ד”ר מיכל חמו לוטם היא רופאת ילדים, יועצת אסטרטגית ומרצה, מומחית בחדשנות רפואית ובהובלת שינויים וניהול בעולם ממהר. ניתן להזמין הרצאה או לתאם פגישת ייעוץ אסטרטגי – כאן.

הכותבת היא מייסדת אושיה – נשים מובילות בריאות. יזמית ומנהלת בכירה: כיהנה כסגנית נשיא לחדשנות בשיבא, כמנכ”לית מייסדת של המכון למנהיגות וממשל בג’וינט, וכמנכ”לית מייסדת של ארגון בטרם לבטיחות ילדים ועוד.

ההמלצות אינן מהוות תחליף לייעוץ מקצועי ורפואי מותאם אישית. לתקנון האתר

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *